י"ט באייר, ה'תשס"ו (17.05.06)

המצב בשדרות ובישובי עוטף עזה מאז פינוי גוש קטיף

בני אלון

"מי שבורח מן הטרור, הטרור ירדוף אחריו ואם הוא יתמגן, הטרור יגיע גם לשם, ואם הוא לא יטפל טיפול שורש וייבש את ביצת הטרור, תמיד יהיו יתושים."

"אני זוכר את ההבטחות שאמרו: "אם לא יהיו שם יהודים נוכל להכות בחופשיות, ללא מורא, נוכל להפגיז". כאילו מישהו מאתנו יסכים אי פעם שסתם יפגיזו מהאוויר אזרחים, נשים וטף. אין פה איש שיסכים לזה. איזה מין אשליות? אמרו: "יש שם יהודים, בגוש קטיף, אז זה מפריע לתגובה הצבאית הנכונה על מרכז אוכלוסין בעזה" – שום קשר. אבל אזרחי ישראל קנו את השקר הזה."

"שר הביטחון לא יכול להרגיל את כל שדרות לחיים לא נורמליים כאלה, ומדינת ישראל לא יכולה לראות בזה בעיה מקומית, של אנשים שגרים שם. כל ירי החוצה את הגבול הריבוני שלנו, פוגע במדינה כולה. מי שחשב שקריית שמונה זאת בעיה של קריית שמונה והוא יכול להמשיך לזלול בתל-אביב, אני מקווה שלמד שזה לא ככה. אין מציאות שחבל ארץ מהגוף החי והבריא שלנו אין לו חיי שגרה, ואנחנו נחיה את חיינו."

"צריך לתת פתרון, הכנסת אחראית לזה. גם אלה שהתנגדו לנסיגה הזאת, לעקירה הזאת ולקירוב קני האש, גם אלה שהיו בעד וגם אלה שהתנגדו – היום אנחנו אחראים לתת תשובות."

היו"ר מגלי והבה:

אנחנו עוברים להצעה לסדר הבאה, הצעה לסדר מספר 70, המצב בשדרות ובשאר יישובי "עוטף עזה" מאז פינוי גוש קטיף. המשיב יהיה השר המקשר. אני מזמין את חבר הכנסת בנימין אלון, ההצעה שלך היא הצעה רגילה, עשר דקות בבקשה.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל):

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, איחוליי, מברוכ, שיהיה לכבודה של הכנסת, אדוני היושב ראש.

אני עוסק בנושא שאני עצמי לא שלם עם הגישה שצריכה להיות. עקרונית, אני חושב שמי שבורח מן הטרור, הטרור ירדוף אחריו ואם הוא יתמגן, הטרור יגיע גם לשם, ואם הוא לא יטפל טיפול שורש וייבש את ביצת הטרור, תמיד יהיו יתושים ותמיד יהיו תלונות שחסר מיגון כאן וחסר מיגון שם, ולכן אני מוכרח לומר, אני לא שלם.

למעלה מחצי שנה מאז שאנחנו נסוגונו והיישובים היהודיים נעקרו והיהודים עצמם גורשו, ואין יום אחד של שקט, יום אחד של שקט בקיבוצים שסמוכים לרצועת עזה ובשדרות.

אני אומר את הדברים, יחד עם זאת, תפקידי כמו תפקיד כולנו, לדאוג לחייהם של כל אחד מהאנשים שגרים שם ולהשתדל, גם אם יש לנו השקפה פוליטית מסוימת לנטרל כשמדובר בסכנת חיים – ומדובר בסכנת חיים – ואם מיגון יעזור, אז אני חושב שהמיגון שהובטח כן צריך להיות. אני לא חושב שאנחנו יכולים להשאיר את אנשי קיבוץ כרמייה או ילדי בית הספר חופים שבקיבוץ יד-מרדכי או את ילדי שדרות ללא מיגון בגלל שכאן יש מחלוקת איך לטפל בטרור. אני חושב שלא היה שום היגיון ביטחוני, גם אם השר מופז לא משיב, אני אשמח שינצל את רשותו לפי התקנון להתערב. אני זוכר שיחה שהיתה עוד בהיותו שר הביטחון, מה ההיגיון המדיני והביטחוני לסגת משלושת היישובים הצפוניים של אלי סיני, ניסנית, דוגית, שבינם לבין אשקלון אין אף ערבי, שבינם לבין אשקלון אין שום גדר, ההפך, הושקעו עשרות מיליונים בגדר שהיא דרומית להם. אתה יוצר תקדים, אתם נסוג ממקום שאתה יודע שהם ייכנסו לשם – אתמול ירו מדוגית ומרגיעים אותנו שעדיין זה לא הכי משופר, ירו איזה מן דבר שהוא יותר ממה שהיה עד היום, אינני מומחה בליסטי, אבל עם כל ההרגעות אני מבין שזה צריך להדליק הרבה נורות אדומות.

הדברים היו ידועים, לא צריך להיות איש ביטחון גדול כדי להבין, שאם מדוגית ואלי סיני וניסנית נסוגים, אז ייכנסו לשם מחבלים. אז פעם אחת הזהירו, אמרו, זה שטח צבאי, אל תעזו להיכנס, אבל אם אתה לא שם, אתה לא יכול לפקח על זה.

אני זוכר את ההבטחות שאמרו: "אם לא יהיו שם יהודים נוכל להכות בחופשיות, ללא מורא, נוכל להפגיז". כאילו מישהו מאתנו יסכים אי פעם שסתם יפגיזו מהאוויר אזרחים, נשים וטף. אין פה איש שיסכים לזה. איזה מין אשליות? אמרו: "יש שם יהודים, בגוש קטיף, אז זה מפריע לתגובה הצבאית הנכונה על מרכז אוכלוסין בעזה" – שום קשר. אבל אזרחי ישראל קנו את השקר הזה.

היום, כל הקיבוצים והתושבים בשדרות ובאזור, כשאין קסאמים יש הרעשות נוראות מהאוויר ומארטילריה של צה"ל. אבל הם יודעים, הם לא ילדים, היום יש תקשורת והיום כולם יודעים הכול, והם יודעים שרוב ההרעשות לא אפקטיביות ומפגיזים שטחים ריקים. הילד מפחד, לא כולם מומחים אם זה רעש של יציאה או רעש אחר. קריית שמונה, היו תקופות שהיא כמעט התרוקנה, אנחנו שוכחים את זה. אז אנחנו נדאג ששדרות, חלילה וחס, תתרוקן?

אם חברי הכנסת ישתכנעו - עכשיו מעבר להשקפתי, אני דן במיגון של אלה ששם - הייתי רוצה שהמליאה תעסוק בזה ולא הוועדה, כי בוועדת הכספים גם אם יש 52 מיליון שקלים שהובטחו למיגון, וגם אם משרד האוצר מוכן לשלם את המחצית, משרד הביטחון לא מוכן לשלם את המחצית השנייה. זה דיון פנימי בוועדה, אז לא כולם יודעים.

שר הביטחון הוא תושב שדרות, אז כל הכבוד לו שהוא גר בשדרות והוא ישן בשדרות, אבל הוא לא יכול להרגיל את כל שדרות לחיים לא נורמליים כאלה, ומדינת ישראל לא יכולה לראות בזה בעיה לוקלית, מקומית, של אנשים שגרים שם. כל ירי חוצה את הגבול הריבוני שלנו, פוגע במדינה כולה. מי שחשב שקריית שמונה זאת בעיה של קריית שמונה והוא יכול להמשיך לזלול בתל-אביב, אני מקווה שלמד שזה לא ככה. אין בגוף בריא אצבע עם אינפקציה והאדם ממשיך לתפקד רגיל. זה סימן שהגוף לא חי והגוף לא מתפקד. אין מציאות שחבל ארץ מהגוף החי והבריא שלנו אין לו חיי שגרה, ואנחנו נחיה את חיינו. לא יכול להיות שאין יום אחד של נחת בכל האזורים האלה.

בקיבוץ זיקים הבטיחו 196 חדרי ביטחון, עד היום לא הוצב אפילו חדר ביטחון אחד בבתי התושבים. בכרמיה, להזכיר לכולם, משפחת עמר קיבלה רקטת קסאם ופעוט בן שנה וחצי נפצע פצעים לא קלים, הייתה סכנה. שלא לדבר על כל התופעה הזאת, שמדובר באתר קראווילות של אנשים שפונו מהיישובים שהזכרתי קודם מרצון, ועשו את זה בתיאום עם המינהלת מראש, והם מופגזים מהמקום שבו הם גרו. כשהם פונים לבג"ץ ומבקשים עזרה להעביר אותם למקום אחר, אומר להם הבג"ץ – בצדק מבחינת החוק – שבחוק, שאנחנו חוקקנו, לא כתוב שחייבים להם מגורים.

הילדים בכרמיה בטווח האש, ביד מרדכי הזכרתי את בית הספר "חופים", שזה תפקיד של כולנו, ואומרים לי שלזה לא יהיה פתרון כי ההחלטה היא שממגנים רק עד גיל מסוים והשאר יכולים לרוץ לאזור ממוגן, כשאין מספיק אזורים ממוגנים. אני לא בטוח שזאת החלטה נבונה בתוך כל המלכודת הזאת שהגענו אליה. אבל צריך לתת פתרון, הכנסת אחראית לזה. גם אלה שהתנגדו לנסיגה הזאת, לעקירה הזאת ולקירוב קני האש, גם אלה שהיו בעד וגם אלה שהתנגדו – היום אנחנו אחראים לתת תשובות. אני לא מוכן שזה יהיה מין לובי של חבר הכנסת שי חרמש וחבר הכנסת חיים אורון בוועדת הכספים, שידאגו לקיבוצים שלהם. לא מדובר בזה, מדובר בעניין ריבוני, וכולנו צריכים לראות מה קורה גם ביד מרדכי, גם בכרמיה, גם בזיקים בוודאי ובוודאי בעיר שדרות.

זה צריך להיות נושא של המליאה. המליאה אחראית על המצב הזה, המליאה החליטה לסגת מהיישובים בצפון הרצועה, שהיו מעבר לגדר, ולא היה שם שום שיקול ביטחוני או דמוגרפי, ומשם היום יורים ומפגיזים. המליאה צריכה לתת את דעתה אל"ף, לפתרון ביניים של מיגון; בי"ת לחשיבה מחדש איך מתקבלות החלטות, מה ההיגיון בהחלטות.

קיבוץ ניר עם – מי פילל ומי מילל שנדבר על קיבוץ ניר עם, על צומת ניר עם, מרכז הארץ - אין מספיק ממ"דים; בשדרות, אין צורך להזכיר לכולנו את הפחד המתמיד שיש שם, עם כל המשפחות של אלה שכבר נפגעו וחיות בשדרות, ולפעמים לא יכולים לעשות את השבת בשדרות וצריכים לנפוש רגע בבית מלון. יש מחאות של תושבים שרוצים לחסום כבישים או לבקש מהח"כים שלהם יטפלו בזה. אני חושב שזה יפה, זה חשוב, אבל זה תפקידנו שלנו, זה תפקידה של המליאה כולה.

בקשתי שטוחה לחברי הכנסת, אל נא תעבירו את הנושא הזה לשום ועדה, שזה יישאר במליאה ושכולנו נוכל לעקוב אחרי הדיווחים של ההתקדמות בנושא הזה. בוועדות בין כך מטפלים בזה.