כ"ה באייר, ה'תשס"ו (23.5.06)

האם אנחנו חייבים ללמוד רק אחרי אסון שיקרה ביישובי עוטף עזה?

בני אלון

"ילדים בבית הספר בשדרות התפללו תפילת שחרית ועמדו להיכנס לכיתה. ברוך השם, עיתוי הזמנים היה כזה שהם לא היו בתוך הכיתה, אבל האם אנחנו באמת חייבים ללמוד רק אחרי אסון, חלילה וחס, שלא אפרט אותו?"

"הכיוון של ההפגזות הולך ומתיישר לכיוון אשקלון. הם משתדלים להגיע לשם. הם מפתחים את הגראד, קטיושות. מה יהיה? אם התשובה היחידה היא מיגון, האם נמגן את כל בתי אשקלון? האם זאת הדרך?"

"כגוף אחראי אנחנו צריכים לדאוג לכל ולא יכולים להפוך את הילדים הללו בעוטף עזה, הקיבוצניקים, המושבניקים והעירוניים משדרות, לבני ערובה של ויכוחי שמאל-ימין אצלנו בשאלה מה היא דרך הטיפול הנכונה בטרור."

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, רבותי השרים, השר אדרי, אני שמח על מה שאתה אומר אבל אני אזכיר לך שמדובר בסך הכל ב-52 מיליון, שחצי האוצר הסכים לו וחצי הביטחון. למרות ששר הביטחון הוא איש שדרות, הוא סרב וסרב, לא פעם אחת, שוב ושוב, עד שאחרי הרבה לחצים דיווחת לנו עכשיו על הסוף שזה אושר. אבל, מדובר כאן במיגון גנים ולא מדובר במיגון בתי ספר, לא מדובר על כל הדברים שהעליתי בפעם שעברה. העקרון אומר שילדים בבית ספר יכולים לרוץ עם הישמע התרעה 'שחר אדום' ויש להם מספיק זמן להגיע למרחב מוגן.

ההורים מבית הספר חופים, שבקיבוץ יד מרדכי, שיש בו 300 ילדים, לא מקבלים את העקרון הזה ואני אקרא ממכתבם: "מתחילת שנת הלימודים חווים ילדינו אירועים של נפילת קסאמים, התרעות 'שחר אדום' ואף אירוע של חדירת מסתננים. הם חשופים לפגיעות בכל רגע ונמצאים בסכנת חיים ממשית. ב-14 באפריל 2006, ערב שבת האחרון, נפלה רקטת קסאם סמוך לחדר האוכל ואולם הספורט של הקיבוץ, מקום בו עוברים ילדינו מידי יום, מספר פעמים ביום. אין במבנה הכיתות מרחב מוגן, הגגות אינם ממוגנים כנדרש על פי הנחיות העורף ואין תקציב להגן על שלום ילדינו וזו זכותם הבסיסית".

הם בכלל לא בקריטריונים, כלומר זה בכלל לא נכנס לחבילת ה-52 מיליון. אזכיר לכבוד השר ולכל חברי הכנסת שילדים בבית הספר בשדרות התפללו תפילת שחרית ועמדו להיכנס לכיתה. ברוך השם, עיתוי הזמנים היה כזה שהם לא היו בתוך הכיתה, אבל האם אנחנו באמת חייבים ללמוד רק אחרי אסון, חלילה וחס, שלא אפרט אותו? כל אחד, עם טיפת דמיון, יכול לתאר לו מה היה קורה אם אותה נפילה שנפלה בתוך כיתה בבית הספר בשדרות בשבוע שעבר, היתה נופלת בכיתה מלאה תלמידים. אני אינני מדבר על כל הנגזר הכללי.

משפחת אבוקסיס, שאלה נהרגה כשהגנה על אחיה הקטן והאח הקטן - אני מכיר טוב את המשפחה - לא יכול לישון. החרדה מפני 'שחר אדום', החרדה מפני ההפגזה של צה"ל כל הזמן - הפגזה לא אפקטיבית לשטחים פתוחים - יום אחר יום. כבר עברה למעלה מחצי שנה מאז הגירוש של יהודי עזה ויציאת צה"ל מרצועת עזה. מהדיווח שאני יודע בצורה ישירה ביותר, בעוטף עזה גדלו ההפגזות והנפילות פי שלוש מאז שעזבנו את האיזור הזה. זה נתון מדויק מהבוקר.

אני מודה לך, כבוד השר, ואני גם שמח שהדיון בכנסת מהשבוע שעבר זרז קצת, אבל אין בכך כדי לתת מענה גם לא למוסדות בתי ספר יסודיים ועל יסודיים וגם לא ליותר מזה.יש שם ישיבות, יש מכללות והרבה דברים. אני לא חושב שאפשר לתת פתרון מיגון לכל דבר. אלה אבוקסיס נרצחה ברחוב. שם היא מצאה את מותה. אני לא יודע מה היה קורה אם היה מרחב מוגן ממש צמוד ותוך עשרים שניות היא היתה יכולה להגיע אליו. אני לא יודע. ברור שאנחנו לא יכולים להתמגן לכל אפשרות, אבל יש הבדל גדול ועל זאת הביקורת החריפה מאד של מבקר המדינה. כאן צריכה לבוא הביקורת של כולנו כאן, משמאל ומימין, אלה שמבכים את הגירוש הנורא והפיכת דוגית, בדיוק כמו שהזהרנו, אבל בדיוק, לבסיס שממנו מפגיזים. אתה עוקר יהודים, הטרור נכנס לדוגית ומדוגית מפגיז לכיוון אשקלון.

הכיוון של ההפגזות הולך ומתיישר לכיוון אשקלון. הם משתדלים להגיע לשם. הם מפתחים את הגראד, קטיושות. מה יהיה? אם התשובה היחידה היא מיגון, האם נמגן את כל בתי אשקלון? האם זאת הדרך? גם בפעם שעברה אמרתי שלי יש התלבטות עקרונית בנושא. אם אתה חושב שהדרך למלחמה בטרור היא לא בריחה ממנו, זאת לא שיטה רק למגן. אני אינני חושב שמיגון יכול לתת תשובה לכל דבר ואינני חושב שמיגון הוא התשובה המוחלטת. כגוף אחראי אנחנו צריכים לדאוג לכל ולא יכולים להפוך את הילדים הללו בעוטף עזה, הקיבוצניקים, המושבניקים והעירוניים משדרות, לבני ערובה של ויכוחי שמאל-ימין אצלנו בשאלה מה היא דרך הטיפול הנכונה בטרור. ברור שגם מיגון חשוב על מנת להציל כל חיי אדם בכל מצב. ברור שאם אני הייתי מצליח לשכנע את האנשים שצריך לייבש את הביצה ולא לרדוף אחרי כל יתוש ויתוש, דבר שעושים רק אחרי עקירת תשתיות הטרור בפעולות בפנים, היה יותר טוב.

אני חוזר ואומר שהדברים היו ידועים, גם בחישובים הכספיים שנעשו לפני הגירוש וגם בדוח מבקר המדינה ניתן לזה ביטוי. אני חושב שאנחנו מצפים לתשובה הרבה יותר מקיפה גם בסכומי כסף אבל גם בפירוט עקרונות - האם נשארים להחזיק בעקרון שרק גן ילדים טרום יסודי זוכה למיגון? האם עוברים לגילאים גבוהים יותר? האם יש בתים פרטיים שימוגנו בהם הגגות או לא? מה עושים עם אשקלון הגדולה? מה היא ההיערכות הצה"לית כאשר מיגון הוא כבר איננו תשובה. יש כאן מעטפת שלמה של שאלות שהציבור צריך לדעת מה התשובות להן. אני אסתפק בזה, אדוני היושב ראש ואני מקווה מאד שלא נסמוך על הנס.

כולנו, אדוני השר, מאושרים, ברוך השם, שבכרמיה אותו תינוק, ברוך השם, איתנו ושבנפילה שהיתה עכשיו בשדרות כל הילדים איתנו ולא קרה שום דבר. הרבה נסים ובסוף, חלילה, כועסים עלינו שם למעלה שאנחנו סומכים על הנס. לא שלחו אותנו לכאן כדי שנסמוך על הנס.