י אייר, ה'תשס"ו (8.5.06)

מפלגות חברתיות או סתם פוליטיקאים צבועים?

בני אלון

"כואב לראות את הצביעות. שקדימה מגישה את אותו תקציב, אני מבין. אבל שמפלגת העבודה, הגמלאים וש"ס – פתאום כל האקדמאים והעיתונאים ויפי-הנפש שהצטרפו לכנסת, תוך שבוע הופכים להיות פוליטיקאים? סותמים את האף ומצביעים בניגוד לרצונם?"

גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני שומע אנשים, חברי כנסת חדשים, מתלוננים שלא היה להם זמן ללמוד את התקציב. רבותי, היתה לכם חצי שנה ללמוד את התקציב הזה. זה תקציב מדבקה. לא יודע אם שמתם לב, אבל יש פה מדבקות שהדביקו. התקציב הזה מוכן כבר חצי שנה, מודפס. מי שידע שהוא עומד להיות חבר כנסת, היתה לו חצי שנה ללמוד. מלה לא השתנתה. הדביקו מדבקה ששינתה את התאריך.

צריך לגרד ואז כתוב: מאי 2006. כך שחבר הכנסת מרציאנו וכל חברי הכנסת החדשים שדיברו שלא היה להם זמן – זה אותו תקציב. אבל לא זו הבעיה. הבעיה היא עד כמה הצביעות מגעת. התלונה שלי, גברתי היושבת-ראש, היא בעיקר על המפלגות שהדגל החברתי הוא דגלן, כלומר מפלגת העבודה, מפלגת הגמלאים, ש"ס. זהו התקציב של שר האוצר בנימין נתניהו, ששפכו את דמו בראש חוצות והורידו את מפלגתו ל-12 מנדטים. זה תקציב, שעומד כאן פרופסור מכובד, חדש, גם הוא ממפלגת העבודה, ברוורמן, כלכלן בעל שם בין-לאומי, אדם שכרגיל ברום מעמדו ותאריו לא יסכים לשום חלטורה ולשום שליפה מהמותן, ואומר: זה תקציב של עוני ובורות.

זה תקציב שכולם פה יצביעו בעדו, כל המפלגות החברתיות. זה התקציב שעומד לדיון כאן. שמעתי את אחד מחברי הכנסת הגמלאים החדשים – משום גילם אני חייב בכבודם – אומר: תנו לנו חסד שישה חודשים, התקציב הבא יהיה יותר טוב. איזו צביעות זאת. זאת אומרת שיש לנו כאן מפלגה, שהיא המובילה של הממשלה, שלה אין בעיות. היא מובילה קו שהיא מזדהה אתו, פחות או יותר. המשך הקו של התקציב הזה, של בנימין נתניהו, שבהרבה דברים גם אני לא מבקר. מצטרפים כל הגורמים החברתיים, ומה קרה להם? מה הדגל החברתי שאותו הם הובילו?

זה שאמר "המהפכה החברתית", עמיר פרץ, הפך להיות שר הביטחון. והבשורה החברתית היחידה שהוא הביא בינתיים בהחלטותיו היא, שהתנתקות זו סיסמה יפה, אבל אנחנו צריכים להיות חברתיים, לא כלפי אזרחי ישראל, לא כלפי אזרחי שדרות, שלא יכולים לישון מרוב הפגזות, או של צה"ל על שטחים ריקים או של קסאמים שנופלים עליהם. אנחנו צריכים להיות חברתיים, לא כלפי ילדי ישראל בתל-אביב, אלא כלפי הערבים שהתנתקנו מהם. מה ההחלטה הראשונה שלו? ש-8,000 פועלים מעזה יסתובבו בתל-אביב. ויהיו פיגועים יותר מאשר היה בנווה-שאנן. ומה זה מבשר לנו חברתית או ביטחונית? ונוסף לכך, 4,000 סוחרים, ו-1,500 ייכנסו דרך עטרות. כל שרי הביטחון שקדמו לו פחדו ואמרו: יש התנתקות. יש להם בעיות כלכליות, אני מודה, אבל הם בחרו בממשלת "חמאס", בחירות דמוקרטיות, וזה לצערי מה שהם משלמים כרגע. הנשים צריכות למכור שרשראות של זהב שיש להן, והם במסירות יודעים להחזיק מעמד, כמו שהם עשו באינתיפאדות. אני מודה שקשה להם. זה מחירה של דמוקרטיה, וצריך לעזור להם. אז זה תפקידו של השר החברתי, לבטל את ההתנתקות על-ידי הכנסת פועלים ערבים לתל-אביב, בסיטונות, כדי שיהיו פיגועים? זאת בשורה חברתית? היום הוא לא יכול היה להעביר בוועדת כספים תקציב מיגון לעוטף עזה, 51 מיליון.

כואב לראות את הצביעות. שקדימה מגישה את אותו תקציב, אני מבין. אבל שמפלגת העבודה, הגמלאים וש"ס – פתאום כל האקדמאים והעיתונאים ויפי-הנפש שהצטרפו לכנסת, תוך שבוע הופכים להיות פוליטיקאים? סותמים את האף ומצביעים בניגוד לרצונם? Welcome to the club.