לא לגרש את ערפאת

בני אלון

הפצצת ראשי החמאס או גירוש ערפאת יכולים להעניק לשרון נקודות בדעת הקהל, אבל אינם יכולים להיות תחליף ליעד מדיני ברור 

המדיניות של רדיפה עד חורמה של מבצעי הטרור, שמנהלת כיום ממשלת ישראל, מוצדקת והכרחית ללא ספק. זהו מימוש פשוט וישיר של האתוס הציוני הבסיסי של קיום כוח מגן צבאי ליישוב העברי בא"י. אם האיום העיקרי היום על מדינת ישראל בא מן הטרור הפלשתיני, אזי צה"ל צריך לעשות כל שביכולתו כדי למגר את האיום הזה. כל זה פשוט ואלמנטרי. אבל בכל זאת, ההתמקדות בנתיב הצבאי מהווה טעות אסטרטגית. הכשל החוזר של מדינת ישראל איננו בשדה הקרב: היא מנצחת פעם אחר פעם, ניצחונות צבאיים מזהירים, אך נכשלת כישלון חרוץ בתרגומם להישגים מדיניים. 

אין דוגמה בולטת יותר למצעד האיוולת הזה, מן העובדה ששלושים ושש שנה לאחר הניצחון הגדול ההוא, במלחמת ששת הימים, עדיין לא הציגה ממשלת ישראל תוכנית מדינית שנועדה לקטוף את פירות הניצחון, מחדל ששילמנו עליו בשתי אינתיפאדות, בעשרות ועידות שווא ורעיונות סרק, ובמציאות בלתי אפשרית המתמשכת לאורך זמן ובאלפי הרוגים. 

מה הוא היעד של חיסול המחבלים, מלבד הצדק ההרואי? האם לא יחפשו אנשי משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ מבין ההריסות את הפרטנר הבא? האם לא תשוב ישראל להפיח תקווה מדינית בפלשתינים,תקווה שכידוע היא המלבה פעם אחר פעם את המאבק המזוין על מעגל הדמים הנורא שהוא מביא עמו? 

הפעלת כוח צבאי ללא מטרה מדינית הוא בזבוז אנרגיה יקרה. על ישראל להציב יעד מדיני ברור, והוא חיסולה המדיני והרשמי של הרשות הפלשתינית, אותה ישות שמעצם הגדרתה עומדת כאנטיתזה לקיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל. אין זה משנה אם בראש הרשות עומד ערפאת או אבו-מאזן; מה שחשוב הוא, שהתנועה הלאומית הפלשתינית, החותרת להקמת מדינה פלשתינית ממערב לירדן, מקבלת גיבוי בינלאומי וישראלי. מה שחשוב הוא, שהתנועה הזו לא נועדה אלא להנציח את הסכסוך, עד לחיסולה של מדינת ישראל. 

הפרטנר האמיתי שלנו להסדר עם ערביי ארץ ישראל קיים והוא נוח יותר מכל מנהיג שיקום מחורבות משטרו של ערפאת. זהו עבדאללה מלך ירדן, שמדינתו היא מדינה פלשתינית, גיאוגרפית ודמוגרפית: היא מצויה בשטחה של פלשתינה ההיסטורית, והרוב המוחלט של תושביה מגדירים עצמם כפלשתינים. כשישראל תדע שהיא רוצה למתוח בירדן קו גבול בין מדינות, להשיב את האזרחות הירדנית לתושבי יש"ע, ולשקם סוף סוף את פליטי 48', יש לנו סיכוי לתרגם את ההישגים הצבאיים להישגים מדיניים. כל עוד נמשיך לברוח מהכרעה מדינית, התותחים ימשיכו לירות לכל עבר ללא הועיל.