01.03.04 

אין לשרון תכנית

רבים מידידי ישראל בעולם ועוד רבים יותר מאויביה נבוכים מאוד בימים אלה.

כולם מתקשים להאמין במה שהם רואים ושומעים מכאן, על תוכניתו המדינית החדשה של ראש הממשלה. רבים מתקשים להאמין שדווקא אריאל שרון יכול היה להוליד רעיון נפל כזה, המנוגד לחלוטין לכל תפיסת עולמו, לכל תפיסת העולם המערבי שהגדיר את המלחמה בטרור כיעד אסטרטגי ראשון במעלה ואת אי הכניעה לטרור כערך.

והנה דווקא ישראל שלימדה את כל העולם שאסור להיכנע לטרור- נכנעת לו. דווקא שרון, הלוחם המהולל ברוצחים הערבים לדורותיהם – נשבר ומתקפל. מתכוון לסגת מחבל ארץ שלם, לעקור יישובים – בלחץ הרוצחים הערבים.

שום בר דעת לא ינסה אפילו לבא ולטעון כי אם לא היה טרור- היה שרון הופך את עורו. משנה את תפיסת עולמו. מנסה לרצות את מה שהוא ויועציו מפרשים כרצון הציבור. אך כמעט אין איש בעולם המצליח להבין איך דווקא שרון נשבר בלחץ הטרור, בורח משדה הקרב, דן לגירוש ומפקיר את אלפי האנשים ששלח להתיישבות לגורל של עקירה, גלות ושבר כל עולמם.

וכיון שאין מבינים את פשר המהלך – אפילו האויבים נבוכים. חוששים ממלכודת. אמנם האמירות הריקות- שהערבים יקבלו במהלך חד צדדי הרבה פחות ממה שיוכלו לקבל במשא ומתן – אפילו לא עושות עליהם רושם. אבל סוס שאתה מקבל חינם – אין אתה בודק בשיניו, ואם קיבלת עוד כתוספת גם עקירת יישובים והגליות יהודים וטרנספר לאלפי מתנחלים – ודאי וודאי שאין צריך לבדוק בשיניו של הסוס.

אבל מה? הם מפחדים שהסוס נושך. הם אינם מעלים על דעתם שזה סוס נטול שיניים. שסוס הקרבות הפך את עורו ועתה הוא משהו כנוע וצייתני, שענני האבק שהוא מעלה אינם עולים מדהרת הסתערות כי אם מבריחה מבוהלת. הם בטוחים שיש כאן מלכודת. הם לא מאמינים שאין ליהודים תוכנית.

גם ידידינו בארה"ב אינם מבינים. חוששים להסתבך בריצת האמוק הזו. כדי לשדל אותם לומר אמן להתאבדות מבטיח להם שרון יתרונות נוספים – לפנות יישובים ומאחזים גם ביהודה ושומרון, להזיז את הגדר מזרחה - רק שייתנו ברכת הדרך לנסיגה.

עד כאן ידידים מחוץ ואויבים מחוץ ומבית. אבל גם בינינו, יהודים בארץ ישראל, איש אינו מבין מה התוכנית.

כששואלים את ראש הממשלה מדוע אינו מביא את התוכנית לאישור הממשלה לפני שהוא נוסע לנשיא בוש להתחייב עליה – הוא עונה – כי עוד אין תוכנית. כששואלים את שר הביטחון מדוע הוא מנחה כבר את צה"ל לצאת לתכנון מפורט של הנסיגה לפני שיש דיון או אישור ממשלה – הוא אומר שאין בעצם תוכנית. אין תכנון. כששואלים אותו מה יקרה בעזה אם נברח? מה יהיה אם הטפטוף המסוכן של אמצעי לחימה דרך המנהרות יהפוך לזרם קטלני של רקטות וטילים כשניסוג מציר "פילדלפי" – הוא אינו יודע משום שאין תוכנית. אין תוכנית, אבל את הנזק כבר גרמו.

ושר חוסר הביטחון שלנו, שרק לפני שבועות ספורים התנגד לרעיון העוועים הזה אומר היום שכדאי לסגת מהכל, ולא להשאיר צבא ברצועה, והוא, זה שיצטרך לתת לצה"ל את ההנחיות לעקירה ולגירוש, הוא הוא זה שייתפס אחראי ושעיר לעזאזל על כל מה שיקרה כאן בתהליך הזה, הוא זה שנותן גבוי בטחוני ומקצועי לאין – התוכנית הזו, שהרמטכ"ל וראש אמ"ן וראש השב"כ התנגדו לה, ולכן הוא זה שייתפס אחראי על כישלונותיה, על הדם שיישפך בגללה, על הטרנספר ליהודים. הוא זה שעלול להוביל אותנו חלילה אל סף מלחמת אחים. ואת כל זה הוא עושה – בלי תוכנית. בלי שיהיה לו, או לראש הממשלה ששר הביטחון הפך להיות "אומר האמן" המקצועי שלו – איזו שהיא תוכנית על השלטון ברצועת עזה אחרי הבריחה, ומה יהא על נמל עזה? ועל שדה התעופה? על גבול מצרים? מה נעשה כשיזרמו קטיושות לרצועה? נכבוש אותה שוב? נפציץ אותה מהאוויר? למי נבוא בתלונות כשהתוכנית תיכשל? מישהו מבטיח לנו משהו? מישהו ביקש מאתנו את האסון הזה? מישהו לחץ עלינו?

לאריאל שרון אין עתיד פוליטי ארוך. חודשים – אם התהליך המשפטי יוכרע לרעתו. שנים אחדות גם אם יצא בשלום מהאי היווני ומסיריל קרן. הנזק המדיני שגרם לישראל ולמפעל ההתיישבות הוא עצום גם אם לא יצליח להגשים את תכניתו. מי שישלם עליה בראשו הפוליטי עלול להיות שר הביטחון. הוא חייב לשקול שוב את תמיכתו בתכנית ההתאבדות הלאומית הזו העלולה להיות גם תכנית ההתאבדות הפוליטית האישית שלו.