דיווח מועידת שלום

אריה אלדד

הפדרציה הבינלאומית והבינדתית לשלום עולמי היא ארגון חובק עולם שחברים בו נוצרים ומוסלמים ויהודים , כוהני דת ואנשי אקדמיה ומספר ראשי מדינות לשעבר. הארגון נוסד לפני שנה על ידי הרוורנד סונג מיונג מון. כהן דת קוריאני שעשה הון עצום בעסקים שונים והתפרסם בכך שייסד כנסיה משלו וערך טכסי נישואין סימולטניים לאלפים מתומכיו. לפני מספר שנים החליט מון שלא לעסוק עוד במיסיונריות ופנה לעסקי השלום כשהוא משקיע בהם את מיטב זמנו ומרצו האדיר. לאחרונה שיגר מון אלפים ממאמיניו במסע שלום לארץ הקודש. גם מי שלא חש בשיפור ממשי כלשהו במלחמה המשתוללת סביבנו ידע ודאי להעריך את התרומה לתיירות בישראל באחת משעותיה הקשות.

כמי שאיננו מוכר דווקא בזכות פעילותו להשכנת שלום גלובאלי הופתעתי לכן לקבל את הזמנת הארגון להשתתף בכנס שהוא עורך בסיאול, דרום קוריאה, בסיסמא הקולעת :"מנהיגות וממשל טוב למען המשפחה הגלובאלית". לאחר ששבתי ועיינתי במצע מפלגתי "מולדת" ולא מצאתי בו כל סתירה לערכים חשובים אלו – ארזתי ונסעתי כדי לתרום את חלקי הצנוע להשכנת שלום בעולם המסוכסך שלנו.

לאחר כחצי יום של נאומים וברכות איחולים ותפילות לשלום הייתי עייף מאד. תליתי את העייפות בטיסה הארוכה, וכמי שאינו רגיל בהשכנת שלום, סבור הייתי כי אולי מוטב שאלך מן הקל אל הכבד, אעסוק תחילה במזרח התיכון ורק אחר כך אפנה לשלום הגלובאלי. פניתי איפה מן המליאה העמוסה אל חדרי הישיבות הצדדיים. בתכניה שחולקה למשתתפי הכנס היה כתוב כי באולם "איזמרגד 3" עוסקים בשאלת " ההתגברות על האלימות והטרור". עד שהגעתי הספיקו להחליף את הנושא ועתה הייתה כותרת הישיבה :"הרלוונטיות ההיסטורית של אי אלימות ככלי להשכנת שלום". האזנתי במתח לדבריו של נשיא אתיופיה לשעבר נגאסו גידאדה שידע לספר איך בעזרת כתיבת חוקה ועיסוק בשרשי הסכסוך האתני והדתי באתיופיה הצליחו להשכין בה שלום. אמנם בתשובה לשאלה השיב הנשיא לשעבר כי לצערו הרב האלימות באתיופיה גברה מאד לאחרונה אבל לא הנחתי לעובדה המצערת הזו לכבות את ניצני התקווה שניעורו בי. לויד סנדיפורד, ראש ממשלת בארבאדוס ידע גם הוא לייעץ לעולם איך להשכין שלום אך לא זכרתי כי עצותיו מבוססות על מלחמה כלשהי שהתחוללה לאחרונה באי הקריבי ששוכנים בו רבע מיליון אזרחים מאושרים ולכן התרכזתי בדבריו המרתקים של שייח מוסלמי מאירלנד, שאהיד סאטארדין, שידע לשחרר הצהרה מפתיעה באמת, כי עד שלא יסירו הערבים את "הפרוטוקולים של זקני ציון" מהמדפים ויפסיקו לחנך לשנאת יהודים – לא יהיה שלום במזרח התיכון. מעודד מאד פניתי לחדר סמוך שבו התקיימה הישיבה שעסקה במזרח התיכון.זוג מבחריין, לבנוני, איראנית, מצרי, אזרחית כווית ופרופסור אמריקאי ממוצא ערבי, שוחרי שלום ודורשי טוב כולם, קיבלו את פני. אולי למזלי היו עמי עוד שני ישראלים.

בחיוך מתוק אמרה האיראנית שהיא מכירה בזכותו של העם היהודי למדינה אחת משלו אבל הציעה שנקנה אדמות בקנדה ונקים אותה שם. רודף השלום מבחריין חקר למוצאם של הורי ( פולין כמובן) והציע שאחזור לשם אם אינני מוכן לחיות תחת שלטון רוב ערבי בארץ ישראל. היהדות הרי אינה אלא דת, היא איננה לאום, הזכיר הלבנוני, ולמה אתם מתעקשים להקים מדינה על חשבון הערבים? אין ישראל, יש רק פלשתין, הזכירה לי הקולגה שלי מבחריין, רופאת משפחה במקצועה . שתי מדינות לשני עמים? ניסה ישראלי אחד להציע, ונדחה בנימוק שהפרדה בין העמים מנוגדת לדמוקרטיה ולרעיון השלום הגלובאלי ואפילו לחזון השלום של נביאי ישראל שידעו להבטיח כי באחרית הימים יגור זאב עם כבש.

סיפרתי להם שבגן החיות התנכ"י בירושלים כבר מקיימים מצגת קבועה ברוח החזון הזה ובכלוב אחד גרים זאב וכבשים. רק שמידי יום יש צורך להחליף את הכבשים. הסברתי להם שעם ישראל קץ בתפקיד הכבש על במת ההיסטוריה, אבל אפילו בשאלת זהות הכבש לא הצלחנו להסכים ונפרדנו כאויבים.