הרוכלים

אריה אלדד

בראשית דברי אני חייב התנצלות כלפי אלו המתפרנסים מן הרוכלות. מלאכה היא והיא מכבדת את בעליה אם עושים הם אותה ביושר ובחריצות. ואם אין ידם משגת למכור מכוניות ואין מסחרם עולה למסחר סיטונאי ביהלומים – גם מסחר זעיר במשקפי שמש או ממתקים ראוי ומכובד הוא. כל טענותי כלפי המתיימרים להיות מנהיגי העם, רועי העדר, אך הם נוהגים כסוחר זעיר. כרוכל. וחשבונותיו קטנוניים גם אם כל אוצר המדינה בידו. לא ישמור אמונים לשום ערך וימכור נתחים מארץ אבותיו בלא מחיר, כרוכל סידקית, רק כדי לשמור בידו הקפוצה את תיקו, או למצער את כורסת השר שלו - גם אם אין לו כבר תיק. וגם אם כל שדות הארץ בידו לנטוע בה עצים נושאי פרי לדורות – הוא זורע עשבים שוטים , ומפריח פרפרים שחייהם רגע. ובהם גם מי שמתיימרת להיות מחנכת הדור, רוממות האחדות בגרונה והשבשבת בידה, ולכל אשר תפנה רוחו של מי שהכוח בידו – לשם תפנה גם היא, כדי ללמד תלמידי ישראל מלאכת האופורטוניזם כבר בהיותם רכים בשנים ונוטים לראות את מוריהם כדוגמא : כמוה ראו וכן תעשו אם רצונכם להיות שרים בממשלת ישראל כשתהיו גדולים.

התבוננתי בהם בכנסת לפני שבוע ואשוב להתבונן בהם השבוע. גורל עמם נחתך לדורות והם אינם מאמינים בדבר זולת עצמם, וגורלם, והקריירה האישית שלהם, ועושים חשבונות זעירים של "אם הוא נגד איך אוכל להיות בעד, ואם הם נמנעים איך נוכל להצביע נגד".. כמה עיתונאים שוחרי דרמות ניסו לתאר את המהומה כניסיון קשר, הקושרים זממו להדיח את ראש הממשלה, אמרו, ואני ראיתי את פניהם מקרוב ושמעתי את שקשוק הפרוטות וידעתי כי לא קושרים כי אם רוכלים נקהלו עלינו, וכל תכלית ההתגודדות לא הייתה אלא העלאת מחיר הפרקמטיא שלהם : קולותיהם, באותה הצבעה שבה נחתך גורלם של אלפי יהודים לגירוש. ואלו אשר אמרו באותה שעה את האמת הפשוטה שעל לבם – הם היו יחידי הסגולה בהתקהלות הרוכלים ההיא , והרוכלים לעגו להם. לאלו שהצביעו על פי צו מצפונם ולא על פי המתימטיקה הגבוהה של ההווה החולף. המתימטיקה שבה ארבעה עשר יום שווים לאינסוף.

ראש הממשלה נאם בכנסת בשבוע שעבר ונשא דברו נגד המשיחיים. ומי הם המשיחיים? אלו שרק אתמול היו בעיניו חוד החנית של הציונות ומילאו אחר דבריו ללכת לתפוס כל גבעה בארץ ישראל כי יש מלחמה על אדמת הארץ ואם לא נתפוס אנחנו אותה – יתפסו אותה הערבים .המשיחיים בפיו הם אלו היודעים כי ארץ ישראל נועדה לעם ישראל ולא לשום עם אחר בעולם. והרי רק אתמול היה גם הוא כמותם, עד שהפך את עורו, וכדין כל מי שהמיר את דתו – הוא ראש וראשון למכחישי אמונתו הקודמת. ראיתי בזמן נאומו את ספסלי השמאל והערבים מהנהנים לו בשמחה , וראיתי איך הם באים לחבק אותו ולנשק על לחייו אחרי ההצבעה ההיא, וראיתי איך מרוב טרחתו להילחם במשיחיות ישראל לא הבחין כיצד הפך עצמו לחמורו של משיח השמאל שכל תכליתו לעקור יישובים ולגרש מתנחלים. וגם הם רוכלים. האמת שלהם אחרת. הם סוחרי השלום הגדולים , שאין קונה ואין מוכר את סחורתם, ועתה, כשירדו מנכסיהם - הם מספסרים במניות החורבן והעקירה.

לפני ששים וחמש שנה כתב אורי צבי גרינברג את " באזני ילד אספר" : הסיפור על המשיח הטוב שלא בא. או בעצם – הגיע, אבל גורש מכאן בלעגם של הרוכלים. אורי צבי מספר על המשיח שכבר ראו אותו בנמל יפו עם ילקוט עלי שכם, והוא היה החורש בניר והחוצב במחצבה והבונה את ירושלים, והיה בר-חזון ובר-חרב, ועד אל סף הר הבית הגיע, עד אל סף הגאולה. ושם נתקל ברוכלים. והם, בלעגם, בשק הטבין ותקילין שלהם, בבוז שרחשו לכל מי שרוצה גדולה, ומלכות, וגאולה – ניצחו אותו. והמשיח עוזב, חוזר לשבת תחת שער טיטוס ברומא, כפי שמספרת אחת מאגדות החורבן, מי יודע, אולי לעוד אלפיים שנה.