פושטי רגל בע"מ
אריה אלדד
לפני מספר שבועות קיבלתי, בהיותי חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, העתק מכתבו של מר יואל מרשק, מרכז אגף המשימות של התנועה הקיבוצית. המכתב נועד לרמטכ"ל.
"לאחרונה", כותב יואל מרשק, "השתתפתי בכמה דיונים בנושא עתיד היאחזויות בנח"ל ולהפתעתי שמעתי דעות ממשרד הביטחון התומכות ומעודדות המשך הקמת היאחזויות". (ההדגשות במקור).
אל יתבלבל חלילה מי מהקוראים, אין מדובר חס ושלום בהקמת יישובים חדשים ביהודה ובשומרון או בחבל עזה. מרכז אגף המשימות של התנועה הקיבוצית דן בשני ישובים בתוך תחומי "הקו הירוק": מרשם שליד אמציה , בחבל לכיש, ועירון – ליד קציר. ומכאן ואילך מפרט הכותב :"להלן הסיבות לאי הקמת היאחזות ולו אחת נוספת....אין בכוונת התנועה הקיבוצית להקים קיבוץ חדש אחד נוסף...שמירת קרקע לאום בידי המדינה (יהודים) יכולה להיעשות ע"י "חוליות שטח" גם ללא מיקום פיזי צמוד, בעזרת עדרי צאן וטרקטורונים...או "התיישבות בודדים" או שטחי אש...לאורך גדר ההפרדה ינועו סיורים ביום ובלילה בבט"ש ואין צורך בתצפית ובשמירת הגבול כמו פעם....לצורך שמירה על היאחזות נדרשים עשרים חיילים... והתעסוקה ... מגדילה את הסיכוי בעיסוק בתחומים שליליים ומדבקים ( סמים)..."
רציתי לשפשף את עיני ולהתעורר. רציתי שמישהו יבוא ויאמר לי שמדובר בזיוף גס. שפשיטת הרגל הכלכלית והחברתית של הקיבוצים לא הביאה את ראש אגף המשימות של התנועה הקיבוצית לצאת נגד עצם עקרון ההתיישבות. המתנתי מעט כדי להניח לאהרן דוד גורדון ולטבנקין ולבן גוריון לקום מקברם כדי לסטור בפני הכותב, או – ייבדל לחיים ארוכים – יצחק בן אהרן – שיציע לגרש אותו מהתנועה הקיבוצית, אבל מאומה לא קרה. רק עיני היו אדומות מאד. והיו בהן דמעות של כעס ובושה.
תכנית עקירת יישובי חבל קטיף וצפון השומרון שיצאה מתחת ידיו של מלח הארץ, איש ההתיישבות העובדת, החייל והאיכר והבנאי אריאל שרון – מסמלת את מותה של הציונות החילונית. חשבתי שעינינו רואות איך אחזה שלהבת בארזים – והתפללתי שאזובי הקיר יחזיקו מעמד. תקוות שווא. מי שבנה את ארץ ישראל מתפרק לרסיסים. מציע להחזיק באדמת הלאום בעזרת טרקטורונים ועדרי צאן, "ללא מיקום פיסי צמוד". לדעתם התשובה ל"צומוד" הערבי היא בהתנתקות, בעקירה, בנדודים. חלומם של אבות הציונות לשוב ולהתחבר לאדמת ארץ ישראל ולהיות "עם נורמלי" היושב על אדמתו – עולה בעשן הסמים, וכיון שאין עשן בלי אש ממליץ אגף המשימות של התנועה הקיבוצית להיאחז באדמות הלאום ע"י הכרזתם כשטחי אש...
אבדנו? זהו זה? תם החלום הציוני?
חלילה. במקביל למותה של תנועת העבודה וההתיישבות הציונית הסוציאליסטית קמה תנועת התיישבות יהודית אוטנטית. מחוברת לשורשים ההיסטוריים והאמוניים של עם ישראל. והם הקימו מאות יישובים חדשים. התנחלו בארץ, אבל הממשלה רוצה לעקור אותם מאדמתם. להחריב את בתיהם. לגרש אותם.
מי שהמנוע הציוני שלהם כבה אינם רוצים ואינם יכולים לראות כיצד אחרים מחליפים אותם . אינם מוכנים להשלים עם נטילת ההובלה הציונית והם מבקשים לכבות את הלפיד. האם יצליחו?
"לשמחתי לא יעזור כלום לממשלה ולכוונותיה : המתיישבים לא מתכוונים לזוז מהמקומות הללו" אמר אריאל שרון לפני תשע שנים בראיון לעיתון כפר חב"ד.המראיין הקשה ושאל : "לאיזו תגובה אתה מצפה מהם כשינסו לפנות התנחלויות?" ושרון השיב : " זה בכלל לא בא בחשבון...זה יהיה דבר חמור ביותר. לדעתי אנשים לא יתפנו, ואני חושב שהממשלה תצטרך לחשוב היטב לאן היא תוביל בהחלטה כזו. הדבר יביא לתוצאות החמורות ביותר...למלחמת אחים."
בשבוע הבא מקווה שרון החדש לאשר בכנסת את תכנית העקירה וההתנתקות שלו בעזרת קולותיו של מחנה השמאל שאיבד את אמונתו בחזון הציוני. ואולי יזכה לרוב אם גם ערבים מאויבי המפעל הציוני יתמכו בו. "לשמחתי" אומר שרון הישן, הציוני,"לא יעזור כלום לממשלה ולכוונותיה."