מה שמצחיק את שרון

אריה אלדד

בתגובה על החלטת בית הדין הבינלאומי בהאג נמסר מלשכת ראש הממשלה :" ברור שהחלטת האג היא בדיחה". גם מי שמתפעל בדרך כלל מחוש ההומור המיוחד של שרון מתקשה לראות בהחלטה הזו משהו מצחיק.

הכל מסכימים כי ישראל רשאית להגן על המדינה ועל אזרחיה. רבים גם מבינים כי אנו חייבים לפסול בית דין בינלאומי שבאצטלת צדק מתעלם מהטרור הערבי הרצחני, ומעדיף את איכות החיים של הערבים על עצם חיי היהודים. אך תהא זו טעות טקטית ואסטרטגית לפטור את ההחלטה האנטי ישראלית הזו כבדיחה. משום שהיא משקפת מנקודת מבטם של הגויים – את כשלון הקונצפציה הביטחונית הישראלית.

בשבוע שעבר ציינה ישראל מאה שנה למותו של הרצל. העיתונאי שראה בעיניו את ההמון הפריסאי שואג "מוות ליהודים" כשהורשע הקצין היהודי דרייפוס באשמת ריגול – הבין כי האמנציפציה נכשלה, וכי שוויון זכויות אמיתי ליהודים בגלות אינו אפשרי. הוא אבחן כי האנטישמיות היא מחלת נפש של הגויים וכי רק בנורמליזציה של העם היהודי ובשיבתו לארצו יהיה לה פתרון. רדיפות היהודים במזרח אירופה , ותחושת האסון המשמש ובא על יהודי הגלויות הביאו את הרצל ליצור את הציונות כתכנית לפתרון " צרת היהודים". ארץ ישראל הייתה "המקלט הבטוח" אליו חתר הרצל. אפשר ולו הקדימה הציונות , והייתה מצליחה להקים מדינה עצמאית לעם היהודי בטרם ההשמדה – לא הייתה זו מתחוללת בממדיה המפלצתיים. מאז השתרשה התפיסה כי מדינת ישראל היא הערבות היחידה לעצם קיומו של העם היהודי. היא המקלט הבטוח.

אבל מאז קמה המדינה נהרגו במלחמות ישראל ונרצחו במעשי טרור יותר מעשרים אלף יהודים. בשום מדינה אחרת בעולם לא נהרגו כל כך הרבה יהודים רק משום שהיו יהודים. איראן – מדינה מוסלמית קיצונית שחרטה על דגלה את השמדת ישראל חותרת להשגת נשק גרעיני וגורמי ההערכה בעולם סבורים כי בתוך שנתיים היא עשויה להגיע ליכולות כאלו ומאותה שעה תהיה ישראל צפויה לסכנת השמדה. האם לאור עובדות אלו חדלה ישראל להיות " מקלט בטוח" ואיבדה את ההצדקה " הציונית" לקיומה?

ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל הייתה ערך מכונן מראשית ימי שיבת ציון. תל חי וחניתה ונגבה וגוש עציון וכפר דרום היו ערכים שיש להיאבק עליהם – גם כנגד כל הסיכויים ויחסי הכוחות " הביטחוניים". אבל משהו התהפך. הנימוקים שהעלה ראש הממשלה כשהסביר מדוע יש לסגת מחבל עזה וצפון השומרון היו ביטחוניים, כמו גם דמוגראפיים. תפיסת הביטחון של ישראל בחמישים וחמש השנים הראשונות לקיומה גרסה כי בגלל יחסי הכוחות לא תוכל ישראל להחזיק מעמד במגננה ממושכת ויש להעביר את המלחמה מהר ככל האפשר אל שטחי האויב. הטרור מוטט את עמודי התווך הללו. ישראל החליטה להתבצר מאחורי גדר ולעקור יישובים יהודיים מטעמי ביטחון. רמת הגולן הייתה פעם בלב הקונצנזוס הביטחוני, הגורס שאסור לרדת ממנה גם לעת שלום עם סוריה. והנה באו ראשי ממשלה בישראל – ובהם גם "ביטחוניסטים מובהקים" והיו מוכנים לסגת מהגולן. אריאל שרון, ששכנע בהצלחה רבה כי נצרים היא נכס אסטרטגי לישראל מוכן עתה לפנותה בלא כל תמורה. כל תפיסת הביטחון שלו השתנתה והוא מוכן עתה לוותר על כל גב ההר של ארץ ישראל, שיהפוך במחי הערכת מצב כזו או שבשבת פוליטית אחרת להיות "לא חיוני". שרון, זה שהתנגד לגדר משום שהיה משוכנע כי אין לה ערך בטחוני אבל היא עלולה להיות עובדה פוליטית קטסטרופאלית לישראל בכך שתקים למעשה מדינה פלשתינית בלב הארץ – למה הוא צוחק כשהוא שומע ממש את הדברים הללו מבית הדין הבינלאומי בהאג?

אפשר ואני מסתכן באבדן הסכמה גם מצד אלו מהקוראים שהסכימו עם דברי עד כה אבל ראוי שהדברים יאמרו: הירידה במספר הפיגועים בעורף מדינת ישראל אינה פרי הגדר החלקית שכבר הוקמה, אלא היא פרי נוכחותו ופעילותו של צה"ל בכל קיני הטרור. הסגידה לביטחון כהצדקה לקיומה של מדינת ישראל והסגידה לביטחון כתירוץ להקמת הגדר למרות המחיר ההיסטורי הכבד שנשלם עבורה – שניהם מיקח טעות. גדר, ביצורים או הצדקות ביטחוניות לא יבטיחו לאורך זמן את שליטתנו בארץ ישראל. אם לא ננצח – נאבד, ואין מנצחים מלחמה על ידי גרוש יהודים והקמת גדר.