כמה שווה הבריאות שלנו?

אריה אלדד

"1.5מיליון עניים" זעקו כותרות השבוע, והאותיות הקטנות של השבועות הקודמים ידעו לספר על קשישים ועניים אחרים שצריכים להחליט אם לקנות אוכל או תרופות בשקלים הספורים שבידם.

מדוע הם בכלל צריכים לשלם עבור תרופות? הרי מדינת ישראל מתגדרת בכך שהיא אחת המדינות המתקדמות בעולם במדיניות ביטוח הבריאות הממלכתי שלה. המדיניות אמנם הייתה ראויה וחוק ביטוח בריאות ממלכתי בצורתו המקורית היה מהמתקדמים בעולם בשעתו, אלא ששיני האוצר ננעצו בו כבר לפני שנים והם הולכות ומכרסמות בו עוד ועוד. כבר היום ההשתתפות העצמית של המבוטחים בעלות התרופות שלהם מגיעה לכדי 30% ולכן קשיש המתקיים מקצבת זקנה ולוקה בדלקת ריאות יצטרך לשלם מאות שקלים עבור הטיפול האנטיביוטי שהוא זקוק לו אם לרוע מזלו השתכנו בריאותיו חיידקים מתקדמים שאינם רגישים לתרופות פשוטות וזולות. ולא מדובר במהגר בלתי חוקי הנופל למעמסה על כתפי משלם המיסים אלא על אזרח ישראלי ששילם כל חייו לקופת חולים ולביטוח לאומי ולמס הכנסה.

ארגון הבריאות העולמי הפיץ בין כל מדינות העולם התראות והנחיות להיערכות לקראת מגיפת שפעת כלל עולמית – פאנדמיה, העלולה להיות קטלנית לא פחות ממגפת השפעת של 1918 שהפילה 20 מיליון חללים, רובם צעירים ובריאים, בשלהי מלחמת העולם הראשונה. מדינת ישראל יכולה להיערך לכך מבעוד מועד, העלות : 60 מיליון ₪. האוצר אומר כי הוא תומך בתכנית ובלבד שהכסף יבוא מהתקציב הרגיל של משרד הבריאות, ללא תוספת של שקל אחד. משל למה הדבר דומה – אם צה"ל, המתוח עד קצה גבול היכולת במטלות הביטחון השוטף במלחמה בטרור ייאלץ פתאום להיכנס ללחימה בלבנון מול אלפי הרקטות של החיזבאללה, והאוצר יעניק לו את ברכת הדרך אבל יסרב לתקצב את ההוצאות הנוספות הדרושות למלחמה החדשה. האוצר מבין כי מלחמה בלבנון תעלה כסף. מדוע הוא "איננו מבין" כביכול כי מלחמה במגיפה עולמית אינה יכולה למצוא מקורות מימון בתקציב החסר של משרד הבריאות. מדוע אינו מבין ? כי הציבור בישראל רגיל לכך ששוב ושוב מטילים עליו לשלם יותר בשביל מה שכבר שילם בשבילו : לציבור יש ביטוח בריאות.

בין כה וכה מקיים האוצר מדיניות של סחבת מכוונת – ואם יוקצו סוף סוף הכספים הדרושים לחיסונים ולתרופות – לא ניתן יהיה עוד לרכוש אותם כי העולם כולו פותח היום במסע רכש מואץ כדי להיערך למגיפה.

ורק עוד עניין אחד בשולי הדיון התקציבי בסל הבריאות. שר הבריאות משתבח בכך כי הצליח להוסיף לסל 200 מיליון ₪ לטכנולוגיות ותרופות חדשות. ועדות המומחים השונות הדנות בתוספות לסל מעיינות בימים אלו בבקשות של רופאים, בתי חולים ומוסדות רפואיים להוסיף טכנולוגיות ותרופות חדשות בעלות של שני מיליארד ₪. ציבור החולים בישראל יצליח לפיכך ליהנות רק מ-10% מההתקדמות הרפואית. במיטת סדום כזו אין ספק כי רק תרופות בודדות, "מצילות חיים" ממש ייכנסו לסל. מול תמונת המצוקה הזו עומדים כבר מספר שנים חולים במחלות כרוניות שהתרופות הדרושות להקל על סבלם אינן "מצילות חיים" אלא תרופות המשפרות את איכות החיים , מקלות על הסבל הנורא של חלק מהחולים הללו. רבבות החולים הסובלים מכאבים כרוניים, מחלות פרקים, מחלות עור כמו פסוריאזיס ועוד מחלות רבות– אינם יכולים ליהנות מהקדמה הרפואית כיון ששנה אחר שנה הם מתמודדים מול חולי סרטן הנאבקים על חייהם , העלולים למות אם לא תוכנס תרופה מסוימת לסל. אין מנוס משריון אחוז מסוים מהתוספות לסל לטובת תרופות לחולים כרוניים, אבל במיטת הסדום של תקציב סל הבריאות קשה לקבל החלטה כזו.

אני מציע לקורא הביקורתי לא להימלט לקלישאות של "כסף להתנחלויות" כסף לקיבוצים" כסף להתנתקות" או "כסף לגדר" כתירוץ למה אין כסף לבריאות. הממשלה נבחרה כדי לטפל בבעיות, לא להמציא תירוצים.