בגידה

אריה אלדד

לפני הרבה שנים, כחלק מההכשרה הצבאית שלי, הייתי צריך לעבור השתלמות פינוי בהיטס.

לפני שנתנו לי להתלוות לגיחות פינוי פצועים במסוקים הייתי צריך לקרוא את ספר הנהלים של הטייסת.

היו שם הרבה נהלים: איך מותר לפנות פצועים ואיך אסור, ומה המגבלות, ומתי צריך לפנות פצוע באמבולנס ולא במסוק. ואחר כך הייתה שם פיסקה אחת – ועודני זוכר את התדהמה שאחזה אותי כשקראתי אותה – שאמרה ( והציטוט חופשי לאחר כמעט כשלושים שנה ): אנשי צוות אוויר יפונו תמיד בהיטס.

שאלתי למה. הסבירו לי שמשפחות הטייסים גרות בבסיס ואם מטוס לא חוזר כולם מייד יודעים, ולכן הפינוי צריך להיות מיידי, כדי שהמידע על הנפגעים יגיע למשפחות גם הוא באותה מהירות.

לא השתכנעתי אבל הבנתי שטייסים זה משהו מיוחד.

הטייסים עצמם יודעים את זה היטב. אולי לכן לא הסכימו 27 החותמים על מכתב הסרבנות להצטרף לסרבנים אחרים. הם ידעו כי הציבור בישראל מעריך אותם אחרת. הם ידעו כי פתוחה בפני כל אחד ואחד מהם האפשרות להתייצב בפני מפקדו ולבקשו להשתחרר מהתפקיד : טייס בישראל מתנדב לתפקידו. אם לא ירצה להיות טייס יוכל לשרת בסדיר או במילואים בתפקיד אחר. אבל הם בחרו לצאת בקריאה לסרבנות. הם גם הסבירו באינספור ראיונות כי אינם רואים במלחמה בטרור מלחמה קיומית לישראל אלא הגנה על מה שהם קוראים "כיבוש", הם אומרים כי מי שרק מתכנן רצח המוני באזרחי ישראל אינו בגדר "פצצה מתקתקת". כי מחבל שאינו חוגר עדיין את חגורת הנפץ שלו אינו מטרה ראויה לסיכול, הם יודעים כי סירוב הפקודה שלהם,וקריאתם לאחרים לסרב פקודה, הנובעים מהשקפותיהם הפוליטיות עלולות לגרום עוד באותו יום לרצח המוני באוטובוס או בבית קפה שלו. אך הם מעדיפים שלא להתלכלך במלחמה המזוהמת. הם רוצים מלחמה נקייה. סטרילית. ואם מדינת ישראל אינה יכולה לספק להם מלחמה כזאת שבה לא יוכתם שריונם הנוצץ בדם שכניהם של הרוצחים – הם לא מוכנים להלחם, ושתלך המדינה, והמלחמה המלוכלכת שלה לעזאזל. והם רותמים את יוקרתם, דרגותיהם, הערכת הציבור כלפיהם, למלחמתם הפוליטית, מלחמתו של השמאל הקיצוני , כנגד מדיניותה של ממשלה חוקית. ממשלה המייצגת רוב עצום בעם ישראל, לטוב ולרע.

על פי כל אמת מידה אובייקטיבית מכתב הטייסים מהווה המרדה. ובמלחמה שבה אנו נתונים , זהו מעשה בגידה.

עריקה היא עבירה קלה מבגידה. היא אישית. אבל עשרים ושבעה – או עשרים וששה טייסים, מלח הארץ, בחרו לבגוד. להמריד גם אחרים . בגידה היא הפרה חמורה של אימון, כך כתוב במילון. ובהקשר לאומי - היא מתן סיוע לאויב. במכתבם מסיעים הטייסים שחתמו עליו לאויבי ישראל, הקרובים והרחוקים. לא מבלי דעת עשו כך. הם מלח הארץ. מלח הארץ שקל ממושכות, ובחר להתיז חופן מלח בעיניה של המדינה הדמוקרטית הנלחמת על קיומה על פי מיטב הבנת קברניטיה ומפקדיה שנבחרו כדין. והם עשו כך כדי שמדינת ישראל תפסיק להלחם. כדי שתתעוור לרגע . כדי שתשותק.

אחדים מהם, אלו שבשעת כתיבת שורות אלו עדיין נמנים על הטייסים הפעילים בחיל האוויר, התראיינו והצטלמו כשהם חובשים קסדות טיסה המסתירות את פניהם. כך קובעים נהלי ביטחון שדה. תמיד ידעתי שטייסים בשירות סדיר אינם חושפים את פניהם כדי שאם חלילה ייפלו בשבי יקשה על שוביהם לזהות אותם. אינני יודע מדוע עליהם להסתתר. אני בטוח כי חלק מאויבינו ישמחו לדעת מי הם. אפשר ואפילו יזכו ליחס מועדף, שהרי סיוע כזה אין האויב מקבל בכל יום , וכיון שחלק מהסרבנים גם הסבירו כי אינם רוצים להיחשב "פושעי מלחמה" ודאי וודאי ירצו לתת פרסום מלא לשמם, ולתמונתם כדי שהכל יכירו והכל ידעו מי הם.

בגידה היא מילה קשה וטעונה בכל מקום . בישראל שאחרי רצח רבין – היא כמעט אסורה בשימוש. הפכתי והפכתי בכל המילונים בשפה העברית ולא מצאתי מילה אחרת היכולה לתאר את המעשה. אני יודע שמילים יכולות להיות נשק. גם הטייסים שחתמו על המכתב ידעו זאת.