עוול המסרב להיקבר
אריה אלדד
במוצאי שבת הוקרן בערוץ 8 סרט העוסק באירועי קבר יוסף , בימים הנוראים שלפני ארבע שנים, כשפרצה המלחמה הנוכחית ומידחאת יוסף הופקר לדמם למוות במתחם הקבר.
למי שזוועות השנים האחרונות הצליחו לטשטש בזיכרונו את הזוועה ההיא : תזכורת קצרה. שנים עשר חיילי מג"ב, יהודים ודרוזים הופקדו על הגנת מתחם הקבר בימים בהם פרצה " האינתיפאדה" הנוכחית. תכנית חילוץ למקרה צרה הוכנה מבעוד מועד, ואף תורגלה מספר פעמים, משום שכפי שהעיד גם סא"ל אלכס חייקוב מפקד הDCO בשכם – גם באירוע קודם בו נתבקשה עזרת הפלשתינים בחילוץ קצין צה"ל שנפצע בקבר – התמהמהה העזרה מלהגיע. " אל לו לצד הישראלי לצפות ולדמיין מצב לפיו כוחות ביטחון פלשתיניים משתלטים על מפגינים ופורעים". צוטט מקור פלשתיני בכיר ולפיכך - תכנית " כתונת פסים" הייתה אמורה להפעיל כוח שריון שנערך בסמוך, בחיפוי אש קרקעית ואווירית,לחילוץ מי שנצור בקבר ולפינוי נפגעים. באחד באוקטובר 2000 הסתערו מאות פורעים ערבים ביריות על הקבר והבעירו את המתחם. מידחאת יוסף נפגע קשה וטופל במשך שעות ארוכות בידי הפרמדיק אסף פרלמן. אבל למרות הבקשות החוזרות לעזרה ולחילוץ מיידי, ולמרות שכוח השיריון כבר יצא לדרך כדי לחלץ– החליט הרמטכ"ל דאז, שאול מופז, שלא להפעיל את תכנית "כתונת פסים". התירוץ : הרצון שלא לסכן את חיילי צה"ל. הסיבה : הרצון שלא לפגוע בערבים. התוצאה : מידחאת יוסף גסס במשך שלוש שעות עד שמת בזרועותיו של אסף. שאול מופז העדיף לסמוך על ג'יבריל רג'וב, שיפעיל כוח לחלץ את מידחאת יוסף. גם למחרת, כבר אחרי שהגיע כוח תגבור לקבר וגם בו נפלו נפגעים – לא מיהר צה"ל לחלצם כדי לא לפגוע בפורעים. " אין לחיי אדם ערך" אומר בסרט דרור, חייל שנפצע בקבר. "למה אתם נותנים לנו להתמודד לבד? למה אתם לא מגיבים? לא יורים במי שנכנס ויורה בנו? למה אין מסוק? טנק? כתונת פסים, למה אין את כל מה שאמרתם והבטחתם שיהיה???"
כשהגיעו רוצחי רג'וב למתחם הקבר היה זה רק כדי לסייע לחיילי צה"ל לסגת משם ולהפקיר את המתחם לשרפה ולחורבן. ומאז זועק דמו של מידחאת יוסף מן האדמה. סדק רחב ניבע באמונה כי צה"ל יילחם תמיד לחלץ את חייליו תחת אש. ועדת חקירה מונתה כדי לחקור את האירוע, אך במקום לחשוף את האמת ולהתייצב באומץ מאחורי המלצות שיאחו מחדש את הקרעים באמונתם של חיילי צה"ל כי מפקדיהם יעשו תמיד הכל כדי להצילם – בחרה ועדת החקירה לעשות שימוש נרחב בטיח כדי לטייח את הבקיעים . אבל טיבו של עוול מסוג זה, טיבו של דם כזה הזועק מן האדמה – שאין הטיח עשוי לכסותו. והפרשה שבה וצפה אל התודעה עם הקרנתו של הסרט. קבוצת קצינים וחיילים המכנים את עצמם "איכפת" עוסקת מאותו יום במאבק כדי להביא להקמתה של ועדת חקירה אמיתית, לא מטייחת, לא חוששת מתקיפותם ומעמדם של מי שקיבלו אז החלטות שהכתימו את שמו של צה"ל ואת אחוות הלוחמים שלו. ועדת חקירה ממלכתית ראוי לה שתקום ותקבע אם אכן ראוי שמי שהפקיר כרמטכ"ל את חיילי צה"ל בקבר יוסף משיקולים זרים - ראוי שיהיה מי שנותן היום לצבא הנחיות כשר הביטחון של מדינת ישראל. ועדה שתוכל לבחון אם מי שהסתמך על ג'יבריל רג'וב שיציל את חיילי צה"ל המדממים למוות במקום בו הציב אותם צה"ל ובשעה שיש לצה"ל כל האמצעים כדי להצילם – האם ראוי להפקיד בידיו את ההחלטה אם להסתמך על מוחמד דחלאן בשעה שצה"ל יימלט תחת אש מחבל עזה. גם אם לא יצליחו חיילי "איכפת" בשליחות שהטילו על עצמם – וגם הפעם יצליח מופז להשתיק את הזעקה – היא לא תשקוט. זה טיבן של פרשות כאלו. הטיח אינו מכסה אותן לנצח.