21.3.03

בוש ישלם בשקלים

סופיה רון-מוריה | מקור ראשון

יהדות אמריקה מודאגת מפרסומה הקרוב של מפת הדרכים ובוש עונה להם: אם שרון אינו מתנגד, סימן שאין לכם מה לדאוג * זו שעתן של מפלגות הימין לפעול בממשלה. כשתהיה הצבעה, יהיה כבר מאוחר מדי * ח"כ אריה אלדד, בעבר קצין רפואה ראשי ואחראי על אזור תל-אביב במלחמת המפרץ, מתאר את ההתקדמות הרבה בהגנת העורף מאז מלחמת המפרץ, ומציע לא לזלזל בחדר האטום ובמסכה

 על פי המחקרים, אומר פרופ´ וח"כ אריה אלדד, ההבדל בין אוכלוסייה מוגנת ללא מוגנת הוא עצום. במקרה תקיפת גז עצבים למשדל, בעיר שאוכלוסייתה מוגנת יפלו כעשרה קורבנות, ובעיר דומה שתושביה אינם מוגנים יגיע המספר לאלף

אם יזכה אבו-מאזן, מאבות הסכם אוסלו, להכרה רשמית ולקבלת פנים בוושינגטון, ירדו לטמיון כל ההישגים המדיניים של אריאל שרון. הרש"פ תחזור להיות בת שיח וישראל תידרש לבצע ויתורים עוד בטרם סיומה של המערכה בעיראק

כמו כל מלחמה החורגת מעבר לסכסוך גבולות נידח, גם המערכה של ג´ורג´ בוש יוצרת שרשרת לחצים פוליטיים כשלכל מדינה ומדינה שאיפות, בעיות וחששות משלה. טורקיה חוששת מהבדלנות הכורדית שעלולה לזכות לגיבוי ולתגבור בעקבות המלחמה, צרפת רוצה לבסס את מעמדה כמעצמה המנהלת מדיניות עצמאית מזו של וושינגטון, רוסיה חרדה מחדירתם של האמריקנים לאזור הקרוב לגבולותיה הדרומיים ומהתבססותם שם עם הקמת משטר חדש בעיראק, ואילו לטוני בלייר בעיות חמורות מבית.

גם ישראל היא חלק מהמשחק, ולאו דווקא בגלל האיום הפוטנציאלי מבגדד אלא עקב ניסיונותיו של בוש, שנכנס למערכה כברווז צולע, לשלם את מחירה הפוליטי של המלחמה במטבע זר. ככל ראש מעצמה שנקלע לקשיים ונדרש לפצות את בעלי בריתו לוטש בוש את עיניו בכבשת הרש – בשטחה הדל של מדינה מזרח תיכונית שבקושי מבחינים בה על המפה. ומהי תגובתה של ירושלים? שתיקת כבשת הרש.

בימים אלה עומד נשיא ארה"ב לפרסם את תוכנית ´מפת הדרכים´ שעלולה ליצור רצף טריטוריאלי לרשות הפלשתינית ולהאיץ, לפחות ברמה ההצהרתית, את התהליך המדיני שבינה לבין ישראל. לאשרור מינויו של אבו-מאזן כראש ממשלה של הרש"פ (בליכוד עוד מתווכחים על הקמת מדינה פלשתינית אך למדינה שטרם הוכרזה ראש ממשלה כבר יש), עיתוי בהחלט לא מקרי. אם יזכה אחד מאבות הסכם אוסלו להכרה רשמית ולקבלת פנים בוושינגטון, ירדו לטמיון כל ההישגים המדיניים של אריאל שרון שהצליח לדחוק את ערפאת לפינה ולהפוך אותו בבית הלבן לפרסונה נון גראטה. הרש"פ תחזור להיות בת שיח ואילו ישראל תידרש לבצע ויתורים עוד בטרם סיומה של המערכה האמריקנית בעיראק שעלולה לקחת זמן. האמריקנים, כפי שהניסיון מלמד, אינם בנויים לבליץ-קריג.

בוש האיץ את הטיפול במפת הדרכים לבקשתו של טוני בלייר, אך לפתע נתקע בהתנגדות מבית. בתחילת השבוע פורסם שהקהילה היהודית בארה"ב מביעה דאגה עמוקה בעקבות כוונותיו של הממשל לאלץ את ישראל לשלם את מחיר המלחמה. הפעם אין מדובר בגורמים שמאז ומתמיד מזוהים עם הימין, כגון התאחדות ציוני אמריקה בראשותו של ד"ר מורטון קליין, מהמתנגדים המושבעים להסכם אוסלו. מדובר בשמנת שבשמנת של הממסד המתון. מי שפרסם מודעה המביעה דאגה עמוקה מהלחץ האמריקני העתידי על ישראל היה יו"ר הליגה נגד השמצה, אייב פוקסמן. הליגה, מהגופים המשפיעים ביותר בפוליטיקה היהודית (ולא רק היהודית) בארה"ב, נוקטת עשרות שנים קו זהיר ביותר ופוליטיקלי קורקט.

בוש, שתמיכה מבית חיונית לו כאוויר לנשימה, הרגיע את ראשי הקהילה. עובדה, הסביר, שישראל אינה מתנגדת ואינה מביעה דאגה. אתם הרי לא אמורים להיות יותר ציונים משרון. אם ראש ממשלה בישראל לא רואה בתוכנית סיכון ביטחוני, סימן שאין שום בעיה.

לשרון חשוב להפגין אחדות דעים עם הממשל בוושינגטון, שכן האידיליה ביחסים עם ארה"ב מהווה אחד מהישגיו העיקריים בתחום המדיני ונכס הסברתי בעל ערך בל יתואר. הכדור אם כן נמצא במגרשן של שתי השותפות מימין, האיחוד הלאומי ומפד"ל. שתי הסיעות עם הצטרפותן לקואליציה הבהירו במכתביהן לראש הממשלה שהן מתנגדות בתוקף להקמת מדינה פלשתינית ולתוכניות המובילות לכך, ש´מפת הדרכים´ היא הבולטת שבהן. ערב כניסתן של שתי המפלגות לקואליציה הבטיח ראש הממשלה שממשלתו החדשה לא תתנהל כמו זו הקודמת, שבה לא היו השרים אלא קישוטים, ושאת כל ההחלטות בה קיבל ראש הממשלה אישית. כעת מדובר במהלך מדיני ראשון של הממשלה החדשה, כשהשרים שוב אינם שותפים לעניין.

לפני שלושה שבועות העריך יו"ר המפד"ל אפי איתם בראיון לטור זה שהמערכה בעיראק תיקח זמן, ושמיד אחריה תיכנס ארה"ב למערכת בחירות כך שהעניין הפלשתיני יידחה ולא צפוי לחץ על ישראל. בינתיים מסתבר שארה"ב עלולה לפעול בשני המישורים גם יחד. בינתיים לא נקטו שתי המפלגות בממשלה מהלכים שאמורים לטרפד את התוכנית או לפחות לעכב את ההכרה הצפויה באבו-מאזן. אם יסתפקו בהצבעת נגד כשתובא התוכנית לאישור הממשלה, לא תהיה להצבעתן שום השפעה.

הימים ימי פורים. ליהודים נציגה בעלת השפעה בארמון המלך, היהדות האמריקנית, אלא שאסתר לא תבוא יותר אל המלך לבקש על עמה אם מרדכי ישדר מסרים מרגיעים. אשר לגזירה, זו אמורה לבוא עוד בטרם ידכא המלך את הרודן הבגדדי המערער על שלטונו.

"במלחמת המפרץ, מבחינת ההתארגנות והתשתית הרפואית היינו בכיתה א´. היום אנחנו בי"ב". כך מגדיר את המצב אריה אלדד, ח"כ טרי מהאיחוד הלאומי שכיהן בעבר כקצין רפואה ראשי במלחמת המפרץ מונה לרופא צבאי האחראי על עורף המרכז, האזור שספג את הפגיעות הרבות ביותר.

במלחמת המפרץ, הוא מספר, ההחלטות התקבלו בצוות בן עשרה חברים שהורכב מנציגי כמה ענפים בצה"ל, מכוני מחקר ואנשי מקצוע מבתי חולים בתחום חיידקים ומגיפות. בשונה מהיום, הדברים היו מסווגים ברמה סודית ביותר. כזכור, לא התנהל דיון ציבורי בנושא האיום הלא-קונבנציונלי. אלדד סבור שהסיווג היה מיותר. הוא גם אינו חושב שהדיונים המתמשכים בתקשורת מייצרים פניקה; לדעתו דווקא עיסוק פתוח בנושאים האלה מנמיך במידה רבה את רמת החרדה, שכן הכרות של הציבור עם הסכנות האפשריות יוצרת אצלו מוכנות, ומונעת פחד משתק שעלול לאחוז בו במקרה של התקפה אם הכל יישמר בסודיות.

לצד הצוות הסודי פעל במלחמת המפרץ גם הצט"מ, צוות טיפול במגיפות. היה עליו לגבש המלצות רפואיות ולהביאן לקצין הרפואה הראשי, כדי שבמידת הצורך יציג אותן לרמטכ"ל ולקבינט. בחורף 1991, מספר אלדד, לא היתה כמות מספיקה של אנטיביוטיקה ותרכיבי חיסון שהיום מצויים בשפע, וברגע האחרון נקנו סוגי תרופות שונים שלא היו מספיקם אילו התרחשה התקפה כימית או ביולוגית. אלדד, שמונה כקצין רפואה ראשי שנה לאחר המלחמה, שירת אז בגוף שנקרא "עורף מרכז". בתחילת המלחמה נאלץ הרופא האחראי על העורף לעזוב, ואלדד החליף אותו בתפקיד. היה עליו להקים פלוגות רפואה ולפרוס אותן במרחב תל-אביב, ולבדוק האם בתי חולים באזור ערוכים לקליטת נפגעי הלם ופצועים. "יצא לי לרוץ לכמה מקומות שבהם נפלו סקאדים", הוא נזכר. "טרם ידענו באיזה סוג תקיפה מדובר, וכשאתה רואה בין ההריסות אדם עם עיניים אדומות אינך יודע אם הן אדומות משום שנפגע מנשק כימי או בגלל שנפל עליו מקרר. זאת היתה ההתלבטות".

אחד מלקחי מלחמת המפרץ, מזכיר אלדד, היה הקמת פיקוד העורף, המרכז את כל משימות הטיפול באוכלוסייה. מאז תורגלו בצה"ל צוותים מיוחדים שיגיעו למקום שייפגע עוד בטרם ייפול הסקאד. "אין לבנות כאן על המודיעין. אני לא חושב שהמודיעין יידע מתי בדיוק עתיד טיל לצאת לדרך ובאיזה ראש נפץ מדובר, אלא אם כן מישהו יתפוס תשדורת של קוסאי חוסיין שנותן פקודה, ולכך אין כמעט סיכוי. המידע מגיע עם שיגור הטיל, ובשש הדקות שבהן הוא עושה את דרכו מעיראק לתל-אביב יגיעו צוותים מיוחדים של פיקוד העורף למקום שבו הוא עלול לנחות. הצוותים ממוגנים במאה אחוזים, ומסוגלים לפעול בתקיפה כימית או ביולוגית. הם ייקחו דגימות ויעבירו למעבדה, ובתוך כמה שעות יתברר אם מדובר בנשק כימי או ביולוגי.

"במעבדה, בבדיקות מיקרוסקופיות, משכפלים את הדי-אן-איי ואז אפשר לקבוע בדיוק בתוך כמה שעות באיזה נגיף או חיידק מדובר. בלי בדיקה כזו, לפעמים לוקח שבועיים עד שמתגלה הפגיעה כי זה הזמן של התפתחות המחלה. הצוותים גם יבדקו את כיוון הרוח וינחו את האזרחים להוריד מסכות באזורים שאין בהם סכנה".

לדעתו של פרופ´ אלדד המיגון האישי היה טוב כבר במלחמת המפרץ. חדרים אטומים, הוא אומר, נותנים מיגון יעיל, והציניות לגבי הניילונים אינה במקומה. ברור שאם מתפוצץ הטיל 10 מטרים מהניילון אז גם הניילון יתפוצץ, אבל במרחק של 200 מטר המיגון ימשיך לפעול. גם מסיכות אב"כ נותנות מיגון טוב. אם יודעים לחבוש אותן נכון כמובן. על פי המחקרים, אומר אלדד, ההבדל בין אוכלוסייה מוגנת ללא מוגנת הוא עצום. במקרה תקיפת גז עצבים למשל, בעיר שאוכלוסייתה מוגנת יפלו כעשרה קורבנות, ובעיר דומה שתושביה אינם מוגנים יגיע המספר לאלף. נכון שלטוב אין גבול, ואם היו לנו יותר אמצעים היינו מוגנים עוד יותר טוב, ולכל אחד היו מקלט אישי ואנטיביוטיקה מוכנה מראש בבית ולא בתחנות חלוקה, אך מדובר בהוצאות ענק. רק ההוראה לפתוח ולבדוק את מסכות הגז מתורגמת מבחינתו של צה"ל להוצאות של מאות מיליונים. פתיחת המסנן מחייבת החלפה של המסכה בתוך שנה, בעוד שאחרת היתה המסכמה נשמרת עוד חמש שנים.

האם ייפגעו גם אזורים שהטיל לא פגע בהם? לנשק כימי, מסביר אלדד, יש תחום טריטוריאלי מוגבל. תלוי בגובה, בכיוון הרוח, בתנאי מזג האוויר. הנשק יכול לפעול מבלי שיהיה נפגע אחד, ובתנאים אחרים הוא יכול להפיל גם אלפי קורבנות. נשק ביולוגי מתפשט לשטח גדול יותר. הוא אמור להתפזר באוויר בצורת אבקה דומה לזו שקיבלו אמריקנים במעטפות אנתרקס, או בצורת תרסיס. החומר מתפשט בענן, כך שגם כאן הכל תלוי בתנאי שטח ובמזג אוויר. מגוש דן הנשק יכול להתפשט לים התיכון אם תהיה רוח מזרחית, או לכיוון ראשון-לציון ויבנה אם תהיה רוח צפונית. אזור ירושלים הוא מחוץ לענן. מה שכן, מדובר ככל הנראה בסקאדים ישנים, עוד ממלחמת המפרץ, כך שייתכן שיכוונו לתל-אביב ויפגעו בעפולה ושיכוונו לדימונה ויגיעו לירושלים. "אני זוכר איך אז נפל טיל במערב שומרון, במקום להגיע לתל-אביב. כל אלה שרקדו על הגגות בכפרים התחבאו מתחת למיטה. יחד עם זאת אין מה לדבר, הטרור הפלשתיני גם עכשיו הרבה יותר מוחשי מהאיום העיראקי".